דף הבית >> כלים לימודיים >> ספריית אור הסולם >> ספריית בעל הסולם >> מאמרים >> תולדות חכמת הקבלה
עוסק בתולדות חיבור החכמה, אך רק חלקו הראשון של המאמר ישנו, והשאר חסר.

אור הסולם: מרכז מורשת בעל הסולם www.orhasulam.org
מאמר מאת בעל הסולם - הרב יהודה ליב הלוי אשלג

 
תולדות חכמת הקבלה / מאמר מאת בעל הסולם
 
הנה הספר הראשון שיש לנו בחכמה זו הוא ספר היצירה, אשר יש מיחסים אותו לאברהם אבינו עליו השלום, וכן נדפס על השער של הספר, אולם רוב המחברים מיחסים אותו לתנא רבי עקיבא וכן הדעת נוטה, כי רק בימיו הותרה הכתיבה בתורה שבעל פה. ועל כן, כמעט שאין לנו שום ספר, חוץ מספרי התנ"ך, שהיה מזמן מוקדם לדורו של רבי עקיבא, מטעם האיסור הנודע אשר דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה, ודברים שבעל פה, אי אתה רשאי לאומרם בכתב. אלא אחר חורבן בית המקדש, והתפזרות האומה מארצה, היו יראים שלא תשכח תורה מישראל, והתירו הכתיבה, מטעם "עת לעשות לה' הפרו תורתך".

ואז החלו תלמידי רבי עקיבא לכתוב את כל התורה שבעל פה, שהיתה שגורה בפיהם, וכל אחד מהם קיבל עליו מקצוע מיוחד: כי רבי מאיר סידר המשניות, ורבי יהודה סידר התוספתות וכו', ורבי שמעון בר יוחאי סידר את חכמת הקבלה, שהיתה שגורה בפיהם, וחיבר ספר הזהר והתיקונים. באופן, אשר כמו שהמשניות הן סידור וקיבוץ מן ההלכות ומהחידושים של כל הדורות, עד דורו של רבי מאיר, כן הזהר הוא סידור וקיבוץ מחכמת הקבלה, מכל הראשונים שקדמוהו לרשב"י, ונכתבו בסתם על שמו של רשב"י, להיותו המסדרם וכמובן שיש חידושים מעצמו גם כן.

אולם תלמידי רבי עקיבא לא עשו חתימה על ספריהם, שלא יוסיפו בהם, כי אדרבא הם עשו התחלה בחיבוריהם, כדי שאחרים הבאים אחריהם יוסיפו לבאר וללבן ולחדש, ולהמשיך הלאה את אותם החיבורים שהמה התחילו בהם, דהיינו על אותו הדרך שהיה נוהג בשעה שהיו עוסקים בתורה בעל פה, שהאחרונים בררו ולבנו, ולפעמים גם חלקו על הראשונים על דעתם, והוסיפו על הראשונים. ומשום זה אתה מוצא במשניות חידושים ומימרות גם משאר תנאים שחיו אחר זמן רבי מאיר.

ונמשך הדבר עד דורו של רבי יהודה הנשיא, שנקרא רבינו הקדוש, ומצא שהדורות מתמעטים, ואינם ראויים עוד לחלוק על הראשונים. ועוד מפחד תלמידים שאינם מהוגנים, שלא יסתרו דברי הראשונים, לפיכך קם ועשה חתימת המשנה. ומאז ואילך, לא הותר למי שהוא להוסיף דבר במשניות, ולא לחלוק על איזה דין מהמובא בהן.

אולם על הזהר לא נעשה שום חתימה, והוא מטעם שנידון לגניזה, ולא היה מצוי לגמרי בין ההמון, רק בחדרי חדרים, אצל ראשי הדורות, ולפיכך, נשאר החיבור, וכל אחד ואחד מראשי הדורות הלך והוסיף בו כפי חפצו. ונמשך הדבר עד זמן של רבנן סבוראי.

(חסר ההמשך)