דף הבית >> כלים לימודיים >> ספריית אור הסולם >> ספריית בעל הסולם >> מאמרים >> וזאת ליהודה
אור הסולם: מרכז מורשת בעל הסולם www.orhasulam.org
מאמר מאת בעל הסולם - הרב יהודה ליב הלוי אשלג

 
וזאת ליהודה / מאמר מאת בעל הסולם
מתוך פירוש על ההגדה של פסח
 
הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים: כי מצות אכילת מצה, ניתנה לבני ישראל עוד בטרם יציאתם ממצרים, והיינו על שם הגאולה העתידה להיות בחפזון, נמצא שמצות אכילת מצה, ניתנה להם בעוד שהיו בשעבוד, וכוונת המצוה היתה לזמן הגאולה, דהיינו משום שאז יצאו בחפזון. וזהו שחביב לנו להזכיר בעת אכילת מצה של עכשיו, ענין אכילת מצה של מצרים, משום שאנו נמצאים גם כן כבשעת השעבוד בחוצה לארץ, ואשר גם כונתינו במצוה זו להמשיך הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אמן, על דרך אכילת אבותינו במצרים.

השתא הכא וכו' לשנה הבאה בני חורין: והיינו כדאמרן לעיל, אשר בכוונת המצוה הזו, יש לנו לעורר הגאולה הבטוחה העתידה לנו, על דרך מצות אכילת מצה של אבותינו במצרים כנ"ל. (הערת המו"ל: עיין בהקדמת תיקוני הזהר אות ש"מ – שמ"ג ובפירוש מעלות הסולם)

עבדים היינו וכו': שנינו במסכת פסחים (דף קטז.) להתחיל בגנות ולסיים בשבח. ובענין הגנות, פליגי בה רב ושמואל. רב אומר להתחיל "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", ושמואל אומר להתחיל מ"עבדים היינו". והלכתא כשמואל.

וצריך להבין פלוגתייהו. הנה הטעם של "להתחיל בגנות ולסיים בשבח", הוא על דרך הכתוב "כיתרון האור מן החושך", ועל כן צריך לזכור ענין הגנות, שמתוכו יוכר לנו ביותר שיעור חסדיו ית' שעשה עמנו. ונודע אשר כל ההתחלה שלנ,ו הוא רק עניין הגנות, משום שההעדר קודם להויה, ועל כן "עייר פרא אדם יולד", ובסופו קונה צורת אדם, שזה נוהג בכל הפרטים שבבריאה. ועל דרך זה היה גם כן בהשרשת כלל האומה הישראלית.

וטעם הדברים הוא, שמשום שהשם יתברך הוציא את הבריאה יש מאין, ואם כן, אין לך שום הויה שלא היתה בהעדר מקודם לכן. אמנם ענין ההעדר הזה, יש לו צורה נבדלת בכל אחד ואחד מפרטי הבריאה, כי כאשר נחלק את המציאות לארבעה סוגים: דומם, צומח, חי, מדבר, אנו מוצאים שהתחלה של הדומם יהיה בהכרח העדר גמור. אמנם התחלה של הצומח איננו העדר גמור, אלא רק מהדרגה הקודמת לו, שנחשבת העדר בערכו. והיינו ענין הזריעה והרקבון ההכרחית לכל גרעין, שהוא קבלתו מצורת הדומם, וכן ההעדר של הויות החי והמדבר. כי צורת הצומח נחשבת העדר כלפי החי, וצורת החי נחשבת העדר כלפי המדבר.

ולפיכך מלמדנו הכתוב, ענין ההעדר הקודם להוית האדם, שהוא צורת הבהמה, וזה שכתוב "עייר פרא אדם יולד", אשר זהו מוכרח לכל אדם, שתהיה לו התחלה של בחינת בהמה, כאמור. והנה הכתוב אומר: "אדם ובהמה תושיע ה'", וכמו שמזמין לבהמה כל משאלותיה ההכרחיים לקיומה ולהשלמת עניניה, כן מזמין לאדם כל משאלותיו ההכרחיים לקיומו ולהשלמת ענינו.

ויש להבין אם כן, איפה הוא יתרון צורת האדם על הבהמה מצד הכנתם בעצמם? אמנם זה נבחן במשאלות שלהם, כי משאלותיו של אדם שונות בודאי ממשאלותיה של הבהמה, אשר כן בשיעור הזה, נבדלת גם כן ישועת ה' לאדם מישועת ה' לבהמה.

והנה אחר כל החקירות והבדיקות, אין אנו מוצאים צורך מיוחד נטוע בחפץ האדם שלא יהיה נמצא בכל מין החי, זולת ההתעוררות לדביקות אלקית, אשר רק מין האדם מוכן אליה, ולא זולתו. ונמצא שכל ענין ההויה של מין האדם, הוא משוער רק באותה ההכנה התבועה בו להשתוקק לעבודתו ית', ובזה נעלה הוא על הבהמה. וכבר דברו בזה רבים, אשר אפילו השכל העיוני למלאכות ולהנהגות מדיניות, אנו מוצאים בתבונה רבה, בפרטים רבים במין החי.

ולפי זה נבין גם כן ענין ההעדר הקודם להוית האדם, שהוא ענין שלילת החפץ והרצון לקרבת ה', שכן הוא מדרגת הבהמה כנ"ל. 

ובזה נבין דברי המשנה, שאמרה: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", דהיינו כדאמרן, שצריך לזכור ולהשכיל אותו ההעדר הקודם להויה שלנו בדרך החיוב, כאמור, שהוא הגנות הקודם לשבח, ומתוכו נבין את השבח ביתר שאת וביתר עוז, והיינו דתנן "מתחיל בגנות ומסיים בשבח". 

וזהו גם כן ענין ארבע הגלויות שלנו גולה, אחרי גולה, המוקדמים לארבע הגאולות, גאולה אחר גאולה, עד הגאולה הרביעית, שהיא השלימות הגמורה, המקווה לנו במהרה בימינו אמן. שהגולה היא ענין ההעדר הקודם להויה, שהוא ענין הגאולה, ומתוך שההעדר הזה הוא המכין להויה, המיוחסת לו כדמיון הזריעה המכין לקצירה, כמבואר בספרים, לפיכך כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה, חוץ מאות אל"ף, אשר אות זו מורה על אלופו של עולם, כמאמר חז"ל. והוא ללמדנו, שצורתו של ההעדר אינו אלא בחינת השלילה של ההויה. והנה צורת ההויה, שהיא הגאולה, מודעת לנו בכתוב "ולא ילמדו עוד איש את רעהו וכו' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", ואם כן, יהיה צורתו של ההעדר הקודמו, דהיינו צורתה של הגולה, רק בבחינת השלילה של דעת השם יתברך, שזהו חסרון באלף, שחסר לנו בגולה, והמקווה לנו בגאולה, שהיא הדביקות באלופו של עולם, כאמור, שזהו כל פדות נפשינו בדיוק, לא פחות ולא יותר. והוא שאמרנו, שכל האותיות של גאולה נמצאות בגולה, חוץ מאל"ף, שהוא אלופו של עולם, והבן מאד.

ובכדי להבין הענין הנכבד הזה הנ"ל, אשר ההעדר בעצמו הוא המכין אותה ההויה המיוחסת לו, נלמד זה מהויות עולם הזה הגשמי. כי אנו רואים במושג של חרות, שהוא מושג גבוה מאד נעלה, לא יטעמו בו רק יחידי סגולה, וגם המה רק על ידי הכנות מותאמות, אבל רוב העם, אינם מסוגלים כלל לטעום בו טעם. ולעומת זה, במושג של השעבוד, הרי קטן וגדול שוים בו, ואפילו הפחות שבעם לא יוכל לסובלו.

(כמו שראינו בעם פולניא, שלא איבדו מלכותם רק משום שמרביתם לא הבינו לשער כראוי מעלת החרות, ולא שמרו אותו, ועל כן נפלו בעול השעבוד תחת ממשלת רוסיא מאה שנה. ובאותו זמן, כולם נאנחו תחת עול השעבוד, ומבקשים חרות בכליון עינים, מקטן ועד גדול. והגם שעדיין לא ידעו לשער בנפשם טעמו של החרות כדמותו וכצלמו, וכל אחד ואחד היה מדמה אותו כחפצו, אמנם בההעדר של החרות, שהוא השעבוד, נטבעה היטב סגולה זו בנפשם להוקיר ולחבב את החרות. ועם כל זאת, בעת שנשתחררו מעול השעבוד, אנו מוצאים הרבה מהם שמשתוממים בנפשם, ואינם יודעים כלל מה הרויחו בכל החרות הזו, וחלק מהם עוד מתחרטים גם כן, ויאמרו שממשלתם מכבידה עליהם מסים וארנונות, עוד יותר מהממשלה הזרה, והלואי שעמדנו בראשונה. כי עליהם לא פעל עוד כח ההעדר כראוי).

ועתה נבין פלוגתייהו דרב ושמואל, כי רב מפרש המשנה שמתחיל בגנות וכו', כדי שמתוך כך יוכר שיעור הישועה ביותר, ועל כן אומר להתחיל מזמן תרח וכו'. ואינו אומר כשמואל, משום שבמצרים כבר היתה אהבתו ועבודתו ית' נטועה במקצת האומה, וענין קושי השעבוד הנוסף במצרים, אינו חסרון מחמת עצמו בהוית האומה הקרויה אדם, כנ"ל.

ושמואל מפרש המשנה מטעם שההעדר מכין ההויה, ונחשב משום זה לחלק מישועתו ית', שצריך להודות גם עליו. ולפיכך אין להתחיל "מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו", כי זמן ההוא אינו נכנס אפילו בבחינת ההעדר הקודם להויה, בהיותם נשללים לגמרי מסוג הוית האדם, כי היו מרוחקים מאהבתו ית' בתכלית, כמו הסריס הנשלל מאהבה. ועל כן מתחילים משעבוד מצרים, שכבר שביבי אהבתו ית' היתה בוערת בלבם במקצת, אלא שמקוצר רוח ועבודה קשה היתה הולכת ונכבית יום יום. וזהו שנחשב להעדר הקודם להויה, ולכן אומר להתחיל מ"עבדים היינו".

וכן מחמת שמושג של חרות האומה בידיעת ה', הוא מושג מאד נעלה, שרק יחידי סגולה מבינים אותו, וזה על פי הכנות מתאימות, אבל רוב העם עוד לא הגיעו להשגה זו. לעומת זה, ההשגה של קושי השעבוד מובן לכל אחד, כמו שכתב האבן עזרא בתחילת פרשת משפטים, "שאין לאדם בעולם יותר קשה עליו מהיותו ברשות אדם כמוהו", (עכ"ל).
פירוש לכמה קטעים מההגדה של פסח, נכתב על ידי רבינו בשנת תר"צ.