דף הבית >> כלים לימודיים >> ספריית אור הסולם >> ספריית בעל הסולם >> הקדמות >> הקדמה ראשונה לפי חכם
יהודה לייב הלוי אשלג
הקדמה ראשונה לפי חכם
 
 א. הנה נודע מפי סופרים ומפי ספרים אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל, ולו למד אדם כל התורה כולה, ובקי בש"ס ופוסקים בעל פה, גם ממולא במידות ובמעשים טובים יותר מכל בני דורו, ולא למד חכמת הקבלה, הוא מחויב להתגלגל ולבא עוד הפעם בעולם הזה כדי ללמוד רזי תורה וחכמת האמת, שזהו מובא בכמה מקומות במדרשי חז"ל.

 וזה לשון הזוהר שיר-השירים (אותיות תפד – תפז) בביאור הפסוק (שיר השירים א, ח) "אם לא תדעי לך היפה בנשים וכו'", שפירשו ז"ל על הנשמה הבאה לפני כסא הכבוד לאחר פטירתו של אדם, שאומר לה הקב"ה "אם לא תדעי לך היפה בנשים", אף על גב שאנת יפה בנשים, וזכאה אנת בעובדין טבין יתיר ויאה מכל הנשמות, אם לית לך ידיעה ברזין דאורייתא, "צאי לך בעקבי הצאן", פוק לך מהכא ותוב לעלמא דין, "ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים", תמן תלכי אל בתי מדרשאות ותילף רזי דאורייתא מפומייהו דרבנן, עיין שם היטב.
 וצריכים להבין דבריהם ז"ל בזה שנתלה שלימות האדם על לימוד חכמת האמת, ולכאורה מאי שני משאר דברי תורה הנגלה, שלא מצאנו בשום מקום שיהיה חיוב על האדם להבין בכל המקצועות שבתורה ושלא יושלם בחסרון מקצוע אחד בתורה, ואדרבא אמרו ז"ל (אבות א, יז ; זוהר פנחס אות צב) ש"לא המדרש עיקר אלא המעשה", ועוד אמרו ז"ל (ברכות ה, ב) "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים", וכהנה נמצא מאמרים רבים.

 ב. ובכדי להשיג עומק דבריהם ז"ל בהנ"ל, מחוייבים אנו מקודם להבין בטוב טעם ודעת מה שאיתא הרבה פעמים בזוהר ותיקונים (זוהר אחרי אות רצט) אשר אורייתא, וקוב"ה, וישראל, חד הוא, ולכאורה הדברים מתמיהים מאד.
 וטרם אבא בביאור דבריהם, אודיעך כלל גדול שגדרו לנו רבותינו ז"ל על כל השמות הקדושים והכינויים הנמצאים בספרים, אמרו ז"ל וזה לשונם הזהב: כל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם. פירוש, דנודע דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, כמו שאיתא במאמר "פתח אליהו" בתחילת התיקוני זוהר (תיקוני זוהר יז, א ; זוהר חדש יתרו אות קפה), אשר על כן בעצמות הבורא ית' וית' אפילו ההרהור אסור, ואין צריך לומר הדיבור, וכל השמות שאנו מכנים אותו ית', אינם על בחינת עצמותו ית', אלא רק על אורותיו המתפשטים הימנו ית' לתחתונים. אפילו השם הקדוש "אין סוף" המובא בספרי הקבלה, הוא גם כן בחינת אור המתפשט מעצמותו ית', אלא כיון שגדר אורו ית' המתפשט מעצמותו להיות מושג לתחתונים בבחי' אין סוף, על כן נגדרהו בשם הזה, אבל אין הכוונה על עצמותו ית', דכיון דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, איך נגדרהו בשם ומלה, דכל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם.

 וכל מתחיל להשכיל בחכמת האמת מחויב להעלות על דעתו כלל גדול הנ"ל, טרם כל עיון בספר קבלה, אשר בעצמותו ית' אפילו הרהור אסור דלית מחשבה תפישא ביה כלל, ואיך נאמר בו ח"ו שם ומלה שהוא מורה השגה. מה שאין כן בהארותיו ית' המתפשטין הימנו ית', שהם כל השמות הקדושים והכינויים המובאים בספרים, אדרבה, מצוה גדולה לדרוש ולחקור, והוא חיוב גמור בהחלט על כל אדם מישראל, ללמוד ולהבין רזין דאורייתא וכל דרכי השפעותיו ית' לתחתונים, שהם עיקר חכמת האמת ושכר הנשמות לעתיד לבא.

 ג. ואיתא במדרשי חז"ל ובזוהר ותיקונים בכמה מקומות, אשר כל העולמות העליונים וכל הספירות הקדושים דה' עולמות א"ק ואבי"ע [-אדם קדמון ואצילות בריאה יצירה עשיה] בכמותם ואיכותם, כל זה הוכן מכל מראש רק להשלמות בני ישראל, כי נשמת איש הישראלי היא חלק אלוקי ממעל, וסוף מעשה במחשבה תחילה, שעלה ברצונו הפשוט להנות לנשמות בדרך שכר טרחתם חלף עבודתם, אשר לסיבה זו התפשט לפניו כל המציאות בדרך השתלשלות עילה ועלול זו מזו, בירידת המדרגות דרך העולמות א"ק ואבי"ע, עד שלסופם הוציאו ב' בחינות מלובשות זו בתוך זו, דהיינו נשמה מגנזי מרומים מתפשטת ומתלבשת בגוף גשמי.
 וכמו שמהות המציאות התפשט עד הדיוטא התחתונה שהוא גוף הגשמי בעל נשמה, כמו כן נעשה ההשתלשלות בדרך עילה ועלול בבחינת מהות קיום של המציאות הנ"ל שהוא דרכי השפעותיו המשתלשלין דרך המדרגות, באופן שאור העליון גבוה מעל גבוה יהיה סופו להתפשט ולבא להנשמה המלובשת בגוף הגשמי בעולם הזה, כמו שכתוב "ומלאה הארץ דעה את הויה" (ישעיה יא, ט), "ולא ילמדו עוד איש את חבירו לדעת את ה', כי כולם ידעו אותי למגדלם ועד קטנם" (ירמיה לא, לג), והבן.

 ד. ואיתא בחז"ל ובספר הזוהר (זוהר אמור אות קפח) ש"כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה", דכל הסיפורים והחוקים והמשפטים הכל הוא שמותיו ית' הקדושים. ולפי המתבאר לעיל, שכל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם, תבין היטב, שסוד שמותיו של הקב"ה הקדושים הם סוד ההשגות המתפשטות הימנו ית' וית' לעבדיו הנביאים והצדיקים, לכל אחד לפי מהללו, בסוד הכתוב (שמות לג, טז) "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה", אשר הפלאה הזו מגיע לנו על ידי קבלת התורה וקיום המצוות, מתחילה על דרך הנגלה לבד, שסגולתה לזכך גופותינו ולהגדיל נשמתינו בשיעור כזה עד שאנו ראויים להשיג כל התורה כולה ומצוותיה בבחינת שמותיו ית', שזהו כל שכר המיועד לנשמות לעתיד לבא, אמנם גם בעולם הזה, על דרך שאיתא בגמרא (ברכות יז, א) "עולמך תראה בחייך", והבן.

 ה. ובזה מתבאר לנו מה שבכמה מקומות בזוהר (למשל יתרו אות שלב ; משפטים אותיות נא, עג) מכנה לתרי"ג מצוות – "תרי"ג עיטין דאורייתא", ובהרבה מקומות בזוהר (עי' הקדמת ספר הזוהר אות קצז ובהמשך המאמר פיקודי אורייתא) קורא לתרי"ג מצות – "תרי"ג פקודין".
 כי מתחילה מחוייב האדם בשמירת התורה והמצוות כדי לזכך גופו ולהגדיל נשמתו, ואז נמצאים אצלו התרי"ג מצוות בבחינת "תרי"ג עיטין", דהיינו עיצות איך שיזכה סוף סוף לבא לפני המלך ולזכות לאור פניו, כי שמירת התורה וקיום המצוות מזככין אותו לאט לאט, עד שיזכה לאור פני מלך חיים, ועל דרך שאיתא בגמרא "מאי איכפת לו להקב"ה בשוחט מן הצואר או שוחט מן העורף, אלא לא נתנו תורה ומצוות אלא כדי לצרף בהם את ישראל".

 אמנם אחר שנזדכך די צרכו, וזוכה לאור פניו ית', אז נפתחו עיניו ונשמתו, וזוכה להשיג תרי"ג אורות הקדושים הנמצאים בתרי"ג המצוות, שהם סוד שמותיו הקדושים, דהיינו שבאים להשגתו, ועל ידי קיום כל אחת מהמצוות נוטל חלק האור המופקד בהמצוה, כי המצוה הוא סוד הכלי, ובו מלובש האור, דהיינו שם קדוש השייך בפרטיות למצוה הזאת, שזה סוד "נר מצוה ותורה אור" (משלי ו, כג), ואז נקראים אצלו תרי"ג מצוות "תרי"ג פקודין", בדומה לאדם המפקיד אבנים טובות ומרגליות בכלי, ואומר לאוהבו קח לך הכלי, אמנם תשמור אותה מן הגנבים והלסטים, ונמצא שכל המדובר ביניהם הוא מהכלי לבד, אבל עיקר הכוונה היא על האבנים הטובות המופקדות שמה, ודו"ק היטב.

 ו. ונודע בספרי הקבלה, שסוד שם הקדוש 'קדוש ברוך הוא' או 'קודשא בריך הוא' המובא בחז"ל ובזוהר, שהוא קאי על שם הויה, ששם הקדוש הזה כולל כל השמות הקדושים עד גבוה מעל גבוה. ולפיכך נמצינו למדין שאורייתא וקוב"ה חד הוא, דאף על גב לעיני ההמון לא נראה בתורה זולת סיפורים וחוקים ומשפטים לבד, אמנם כבר ביארתי ש"תפוחי זהב במשכיות כסף" (משלי כה, יא), דעל כן נקראים תרי"ג פקודין כנ"ל, וכמו שאמרו ז"ל (זהר אמור אות קפח) "כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה" כנ"ל. ואם כן, התורה וקב"ה חד הוא, אלא בסוד כלל ופרט, שקוב"ה הוא כלל כל השמות ואור כולל, והתורה נחלקת לתרי"ג אורות, ונמצא שכולם יחד הוא אחד וסוד קוב"ה עצמו, וד"ל.

 ז. עתה נשאר עוד לנו לבאר בחינת ישראל. וצריך שתבין מתחילה עניין הריבוי בצורות נבדלות ברוחניות, דהיינו איך ובמה המה מתחלקים ונבדלים זה מזה, כי דברים הגשמיים נבדלין בסכין וכדומה, או המקום וזמן מפריד ומבדיל ביניהם, מה שלא יתכן לחשוב כזה ברוחניות, באשר שהמה למעלה מן המקום והזמן כנודע. אולם תדע, שכל ענין ההבדל ברוחניות ובין אורות העליונים אינם אלא בשינוי צורה. על דרך משל בנפשות השכליות שבבני אדם, שודאי מחולקים ונבדלים לעצמם כל נפש אדם ואדם מחבירו, אמנם כל עיקר הבדלם אינו יותר, אלא מתוך שינוי צורתם, דהיינו שנפש של זה טובה, וזה רעה, או זו השיגה חכמה, וזו השיגה כסילות, וכדומה, ועל דרך שאמרו חז"ל (מדרש תנחומא פנחס י): "כשם שפרצופיהם משונים זה מזה כך דעותיהם משונות זו מזו".
 ועם זה מובן, אשר אם כל בני האדם היו משיגים מושכלות שוות ונטיות שוות, בלי שום הבדל כלל וכלל, אז היו באמת כל הנפשות של בני העולם, לנפש אחת תחשב. וערכה היה, כמו אור השמש שמתלבש האור בכל בני העולם, ומכל מקום לא נבחין כלל שיש צורות נבדלות באור השמש, כמו כן היתה נפש משכלת אחת מתלבשת בהרבה גופים, כי המקומות אינם מבדילים כלל בכל דבר רוחני אם לא יש בתכונתם צורות נבדלות, ודו"ק היטב.

 ח. ועכשיו נבא אל הביאור, דכבר נודע דסוד נשמות דבני ישראל הם סוד חלק אלוקי ממעל, אשר היא נשתלשלה על דרך עילה ועלול וירדה מִדרגא לדרגא עד שהיא ראויה לבא לעולם הזה, ולהתלבש בגוף הגשמי המזוהם. ואשר על ידי שמירת התורה וקיום מצותיה, נמצאת מתעלית מִדרגא לדרגא, עד שנשלמת קומתה, וראויה לקבל שכרה משלם המוכן לה מכל מראש, דהיינו השגת התורה הקדושה בבחינת שמותיו של הקב"ה שהוא סוד תרי"ג פקודין כנ"ל.
 ועכשיו הנך רואה בעיני שכלך, שאוריתא וישראל חד הוא, דכל ההבדל בין התורה ובין הנשמה הוא רק מכח שינוי צורה הנמצא בנשמה, שנתמעטה בבחינת אור קטן עד למאוד, והתורה הוא אור פשוט המתפשט ממהותו ית', שרוממותו עד אין קץ כנ"ל, דאוריתא וקב"ה חד הוא.
 אמנם לעת השתלמות הנשמה בכל קומתה, והיא מקבלת התורה בסוד שמותיו ית', דהיינו, שמשגת כל האור המופקד בתורה ומצוות. נמצא ממילא, שאור הנשמה שוה הוא אל אור התורה, דהא כבר השיגה כל האור שבתורה. דכל עוד שיש איזה מיעוט בהשגת חלק קטן ודק מן כללות אור התורה, עדיין נחשבת לאינה שלימה, משום דכל כללות אורה הוכן בשביל הנשמות, על דרך שביארתי לעיל ד"כל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם", וכיון שהוכן האור להשגת הנשמה, והנשמה לא השיגה את כולה, נמצאת אינה שלימה, על דרך "אקיים כל התורה כולה חוץ מדבר אחד", שודאי הוא רשע גמור, אמנם תשפוט כזה בקיום התורה ומצוות בהשגת תרי"ג הפקודין, שעל כל פנים אינה שלימה בחסר לה דבר אחד גדול או קטן. ועל כן לעת קץ שסופה לבא לכלל השלימות, שהיא השגת כל אור התורה, ממילא לא נמצא אז שום שינוי צורה בין אור הנשמה לאור התורה. וממילא מתבאר לך בטוב טעם, שאוריתא וישראל חד הוא ממש, משום דאין ביניהם הבדל ושינוי צורה, נמצאים אחד ממש, ודו"ק בזה מאוד כי דברים דקים המה.
 וכיון שכבר הוכחנו לדעת שקוב"ה ואורייתא חד הוא, עיין לעיל, וכאן הוכחנו שאורייתא וישראל חד, אם כן נמצא ברור שאורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא.
 
 ט. המתבאר לנו מכל הנ"ל אשר יש ב' חלקים בתורה ומצוות, הא' הוא תורה ומצוות על דרכם הנגלה לעיני כל שהם בחינת קיום המצוות ולימוד התורה על דרך תרי"ג עיטין, שסגולתם לזכך ולצרף את הגוף, ולהגדיל מעלת הנשמה, שיהיה ראויה וכדאי לקבל אור פני מלך חיים, כמו שהיתה הנשמה בשורשה טרם מיעוטה וביאתה לגוף השפל בעולם השפל. וחלק הב' הוא קיום המצוות ולימוד התורה על דרך תרי"ג פקודין, שהוא עניין השגת שמותיו ית' וכל שכר הנשמות. וערך חלק הב' על חלק הא' כערך השמים על הארץ, כי חלק הא' הוא רק בחינת הכנה, וחלק הב' הוא עצם ההשלמה ותכלית הבריאה.

 י. ובזה נתבאר קושיתינו לעיל על דברי חז"ל, דאפילו אדם מצוין בתורה ובמעשים טובים יותר מכל בני דורו, ואם לא למד רזין דאורייתא וחכמת האמת, מחוייב להתגלגל ולבא עוד הפעם לעולם. והקשינו: מאי שנא מקצוע זה דחכמת האמת משאר המקצועות שבתורה, שלא מצאנו בשום מקום שיהיה האדם מחוייב לעסוק בכל המקצועות שבתורה, ואדרבא, מצאנו בהרבה מקומות כנגד זה, כמו "אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים", ו"לא המדרש עיקר אלא המעשה", עיין לעיל (אות א).
 ועכשיו מתבאר הענין בפשיטות, באשר שכל חלק התורה הנגלה, אינו אלא בחינת הכנה שיהיה ראוי וכדאי להשיג חלק הנסתר, וכנ"ל, אשר חלק הנסתר, הוא עצם השלימות והתכלית שעליו נברא האדם, אם כן ודאי וברור באם חסר מחלק הנסתר, אף על פי ששמר התורה וקיים מצוותיה בחלק הנגלה, מחויב עוד להתגלגל ולבא לעולם לקבל מה שראוי לקבל, דהיינו חלק הנסתר על דרך תרי"ג פקודין כנ"ל, שאך בזה נשלמת הנשמה, כמו שחשב עליה השי"ת מכל מראש כנ"ל.

 יא. והנך רואה חיוב המוחלט המוטל על כל ישראל, יהיה מי שיהיה, לעסוק בפנימיות התורה ובסודותיה, שלא יושלם באדם כוונת הבריאה זולתה. ולסבה זו אנו מתגלגלים, דור יוצא ודור בא, עד דורינו זה שהוא השארית של הנשמות, שעדיין לא נשלמה עליהן כוונת הבריאה, מפני שלא זכו להשיג בדורות שעברו עליהם את סודות התורה, כנ"ל בזוהר, ועל כן אמרו בזוהר (וירא אות תס) "עתידין רזי תורה וסודותיה שיתגלו לעקבתא דמשיחא", שזהו ברור לכל מבין, מחמת שהמה יהיו משלימות הכונה בבריאה, דעל כן יזכו לביאת המשיח, ואם כן על כרחך שיגולה ביניהם סודות התורה באתגליא, דבלאו הכי נמנע התיקון, כי יתחייבו עוד בגלגול.

 יב. ובזה יתורץ לך מה שיש להקשות על ביאור הזה בכלל, דמי אני ומי אבותי, אשר זכיתי לעשות ביאור בהרחבת הדעת על סודות חתומים שבזוהר וכתבי האר"י, ולמה לא מצאנו עד היום הזה שום מבאר בחכמה זו בהתגלות כמותי.
 ובהנ"ל תבין, מפני שדורינו זה הוא עקבתא דמשיחא ממש, אשר כולנו עומדים על מפתן התיקון השלם, אשר כל המניעה היא עזיבת חכמת האמת השורר בדור הזה עד לקצה מסבת קושי הלשונות וענינים המפוזרין, שאין דעתו של אדם סובלתם בלי דעת, ועוד נוסף על כולם הוא קטנות הדעת וטרדות המרובות הנוהג בדורינו זה. ועל כן ברצות ה' להחיש פדות נפשינו, גלגל זכות על ידי לגלות השיעור שבביאור הזה, וחפץ ה' הצליח בידי.

 יג. ועוד סבה היתה לי מה שבאתי לביאור גלוי הזה, על דרך שאיתא בזוהר "חייב אדם למילף זעיר מן שטותא" בסוד הכתוב (קהלת ב, יג) "כיתרון האור מתוך החושך", כי אחרי בלותי במדינת פולין בעיר וארשא סגור ומסוגר בד' אמותי, דבר לא היה לי עם חשכת סביבותי, היתה לי עדנה, ונתישבתי בירושלים עיר הקודש תובב"א. וכבואי פה עם הבריות ראו ראיתי בעוני עמי, עניות הדעת ושחוק הכסילים עלה עלי כקול הסירים תחת הסיר לשקץ ולרמש על נשמת בית מאוינו, מדברים סרה על ה' ועל תורתו ועל עמו, קול גדול שבחכמת הקבלה כולה שאין כאן בינה ודעת וסברה כלל וכלל, אלא המה קיבוץ של מלות ושמות, לא משל ולא נמשל רק דברים ככתבם, וזכות הוא לפטפט פטומי מלים בדברים ככתבם באמונה שלימה שהם דברים קדושים שבזה יושלם עלינו כונת הבריאה, וכשיתרבה העוסקים בהדברים ככתבן באמונה שלימה, מיד ייתי מלכא משיחא, כי יושלם בזה כל התיקון, ותו לא מידי ח"ו.
 עד שפגשתי את המפורסמים שבהם, המה אנשים שכבר כילו שנותיהם על הלימוד בכתבי האר"י וזוהר, והצליחו שכל ספרי האר"י שגורים בפיהם עד להפליא, ושֵם להם כקדושים שהיו בארץ. ושאלתים אם למדו אצל רב שהיה לו השגה בפנימיות הדברים, וענו לי, חס מלהזכיר, אין כאן שום פנימיות זולת דברים ככתבם מסורים לנו ותו לא מידי ח"ו. ושאלתים אם הרח"ו ז"ל השיג פנימיות הדברים, וענו לי, ודאי לא השיג יותר ממה שאנו משיגים. ושאלתים על האר"י ז"ל עצמו, וענו לי, ודאי לא ידע פנימיות יותר הימנו כלום, וכל מה שידע מסר לתלמידו הרח"ו ז"ל וכן הגיעו אצלינו. וצחקתי מאד עליהם, דאם כן נתחברו הענינים בלב האר"י ז"ל בלי שום הבנה ודעת, וענו לי, אשר חיבור הענינים קיבל מפי אליהו ז"ל, והוא ידע הפנימיות באשר שהוא מלאך. וכאן שפכתי חמתי עליהם כי אפס כח הסבלנות לעמוד אצלם.

 יד. והנה ראיתי אשר שטותם זה מצא לה שורשים כמעט בכל העוסקים בחכמה זו בזמן הזה, אוי לאזנים שכך שומעות, "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית" (אסתר ז, ח), וכבר שפך הזוהר הקדוש מרה על ראש החטאים בנפשותם לומר שאין סודות פנימיות בתורה, כמו שכתוב בפרשת וירא, דאם אורייתא אתי לאחזאה סיפורין ודברי הימים הרי נמצא גם כן בין יתר האומות סיפורים ודברי הימים כאלה, ואמרו ז"ל שהמה מקצצים בנטיעות דנוטלין מלכות בלחודוי, עי"ש. ומה היו אומרים בעלי הזוהר בראותם תרבות אנשים חטאים הנ"ל להכחיש שאין שום חכמה וסברא בדברי הזוהר וחכמת האמת עצמם, שברזין דאורייתא עצמם אומרים שאין שם דעת וסברא מגולה בעולם הזה, אלא פטומי מילים בעלמא, הרי באו לכבוש השכינה הקדושה ח"ו בבית המלך פנימה, אוי להם כי גמלו רעה לנפשותם.
 וחז"ל אמרו (סנהדרין קא, א) שהתורה הקדושה מקוננת לפני הקב"ה - עשאוני בניך שיר בבתי משתאות וכו', והמה אפילו דמות שיר אינם עושים מהתורה, רק דיבורים מבהילים לכל שומע וכדי בזיון וקצף, ועוד מבקשים שכר כפנחס באמרם שבאמונה שלימה המה עושים. ועליהם הכתוב אומר (ישעיהו כט, יג) "יען נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק הימני" שזוהי סבת החורבן דבית ראשון, ועדיין השטן מרקד ביננו, ודוקא בעקבתא דמשיחא שהוא זמן גילוי דרזין דאורייתא. וקנאת ה' צבאות באה כאש בעצמי לא תכבה, אשר מסבתה נתהותה בקרבי התעוררות לגלות את השמלה בשיעור כזה אשר ידעו שיש חכמה בישראל, וסבה זו לקחה בי חלק גדול בין יתר הסבות העקריות שבגללם באתי לידי ביאורי זה.
 עי' בסוף הספר בהשייך להקדמה, במה שביארתי שלחכמי ישראל אין להם ענין בהמאדעס [-אופנות] המתחדשת בשמות ולשונות ולבושים, עש"ה.
 
 טו. רוב שנותי חלפו עלי בגולה במדינת פולין בעיר ווארשא יע"א, שמה היתי סגור בתוך ד' אמותי, ודבר לא הי' לי עם שום בן אדם, לא ידעתי כלל מחשך אשר בסביבותי. וברצות ה' והנחני להתישב בארץ הקדושה בירושלים עיה"ק תובב"א, ומצאתי שם קיבוץ גדול מגאוני ארץ שנתיישבו שם וגם עברו דרך שם, והוכרחתי להתערב בין הבריות, ראו ראיתי בעוני עמי, ו'אין עניות אלא בדעת' (נדרים מא, א), וצעקת ושחוק הכסילים עלי כקול הסירים תחת הסיר, בוזי חכמת ישראל חכמת האמת, ומגדלם ועד קטנם כולם פה אחת מכחישין בחכמה שבזוהר וכתבי האר"י, ואמרו, לא ניתנו הדברים להבין ולדעת, רק לסגולה כמו תהלים וכדומה.
 ודברתי עם המכונה גאון אחד המפורסם בראש לכל חכמי הקבלה, חובר חבר מפורסם לתהלתם, ונכנסתי עמו בדברים, ומצאתי איש ריקן מחכמה. ושאלתי אם למד אצל רב שיש לו ידיעה בפירוש הדברי קבלה, ואמר לי, ח"ו אין כלל פירוש, אלא דיבורים קדושים שבזכות שאנו עומלים בדיבורים אלו נזכה לגאולה שלימה, וח"ו להרהר אפי' שיש בהם פירוש פנימי, אלא הדברים ככתבם, ותו לא מידי. ושאלתי אותו אם הרח"ו ז"ל גם לא ידע פירושם, וענה לי לא. והוספתי לשאול אם האר"י ז"ל ידע, ואמר לי, לא ידע יותר ממה שאנו יודעים, כי הכל מסר לתלמידו הרח"ו ז"ל כל מה שקבל מפי אליהו. ושאלתי אותו, אם כן המה הבל שפתים בלי דעת, וענה לי אשר אליהו הנביא ידע הפנימיות שבהם, באשר שהוא מלאך רוחני, עד כאן שטותו. ובשביל רוב בקיאותם המפליא, משפיעים שטותם הזה על כל בני הדור. אז פניתי על ימיני ושמאלי ושמעתי להג הרבה על החכמה הזו והזוהר והתיקונים עד שאין להעלות על הכתב.

 טז. וקנאת ה' צבאות עשה זאת, שנותן לי רשות מן השמים לבאר את רוב דברי עץ חיים ומאמרים בזוהר ותיקונים, ובחזקת היד ביארתי כל סתום, ובמטרה שיהיו די להיות מפתח ביד כל הוגה בספרי, שיוכל לפתוח כל שכיות החמדה מחכמה היקרה, אשר עליה התפלל משה רבינו ע"ה "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה" (שמות לג, טז), "ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו" (דברים ד, ז).

 יז. ונגולו הדברים שיש בהם חכמה עמוקה המיוחדת רק לבני ישראל, כמו שכתוב (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ואמרו חז"ל (מנחות לה, ב) שהוא סוד תפילין שבראש. ולא אמרו 'של ראש' או 'לראש', אלא דייקו 'בראש'. פירוש, אור עצמות שבפיקודא דתפילין הבוקע מן המצח ולחוץ, שמאיר זיו הפנים, שמזה נופל אימה על כל הבריות. כמו שאמרו ז"ל על עוסק בתורה לשמה "ואימתו מוטלת על הבריות", דהיינו הארת פנים שלו שהיא אצולה מחכמה העליונה שהוא שורש כל הבריות, על כן כל בריה בהרגישה, נופלת אימה עליה, כמו שכתוב (קהלת ח, א) "חכמת אדם תאיר פניו".

 יח. כי החכמה שבמציאות נחלקת לשנים, פנימיות וחיצוניות, דהיינו חכמה המיוחסת להבורא ית' נקרא פנימיות, וחכמה המיוחסת להבריות הגשמיות השפלות נקרא חיצוניות החכמה, שהם ז' חכמות החיצוניות שנקראים שבע הנערות המשמשות להמלכה הקדושה. וארורים המה השקצים הרמשים שרומסים על ראש הקדושה בלי חמלה, וממליכים השפחה בפני הגבירה, ואומרים שרק להשפחה החצונה הגשמית יש חכמה ועמקות, ולגבירה אין כל, והיא דלה וריקה, אין בה אלא פטפוטי דברים באמונה לבד, הוי ואבוי לשפחה כי תירש גבירתה (ע"פ משלי ל, כג).
 והנה חז"ל אמרו (סנהדרין קא, א): התורה חוגרת שק ואמרו בניך עשאני שיר בבתי משקאות וכו', ומה הי' אמרו חז"ל אם היו רואים הדור הזה, היינו מרבית אנשים החוטאים הנ"ל, אשר אפילו בבחינת שיר בבתי משקאות גם כן אינם עושים, אלא לפטפוטי דברים המבהילים לכל שומע, וגם מבקשים שכר כפנחס באמרם שעוסקים באמונה שלימה. ועליהם כתוב (ישעיה כט, יג), "יען העם ניגש אלי, בפיו ובשפתיו כבדוני, ועשו אותי מצוות אנשים מלומדה", ודבר שפתים אך למחסור שהוא בחינת קיצוץ בנטיעות, כמו שכתוב בזוהר דנטלין מלכות בלחודוי.
 פירוש, דהאילן הקדוש כולל שבעים ענפין, ושיקוי דאילנא הוא סוד ג"ר שבפנימיות השבעין ענפין, וכל הט' ראשונות משפיעין לענף המלכות, אשר המלכות לית לה מגרמה ולא מידי זולת ממה שמקבלת מט' ספירות העליונים. והמה הכופרים בפנימיות חכמת התורה, אלא שנוטלים את הנגלה לבד, ואומרים שאין כאן יותר מהנגלה, המה קוצצים בשרשם עצמם את ענף המלכות מאילן דקדושה, דאם כן אורייתא אתי לאחזאה סיפורין ודברי הימים, הרי נמצא כל אלו גם בספרי כל אומיא, כמו שכתוב בזוהר.
 והמה עושין פירוד בשרשם עצמם בין אורייתא וקוב"ה וישראל דחד הוא, כנ"ל. אשר נעשה משום זה מחיצה של ברזל חדשה ביננו לבין אבינו שבשמים. ואפי' הרוצה לתקן את מעשיו שיהי' באמת לנחת רוח ליוצרו, המחיצה של שטות החצונים הנ"ל המה מפסיקים על המאור שבה ואינו יכול לחזור למוטב.

 יט. ועל כן אזרתי כגבור חלצי, לצאת בביאור הזה ומפתח הזה אשר פתחתי כפתחו של מחט סדקית, אמנם מעכשיו כל הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים ותורה ומצות בקדושה וטהרה, ולהגות בספרי זה בימין שלו, יטעום ממה שיש בקנקן, כי יסתכל במה שיש בו, ולאט לאט יתרחב שכלו ויתקרבו אליו המאורות העליונים, עד שירצה השי"ת את מעשיו, ויקויים בו מאמר ר"א "כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שנעשה כמעין המתגבר ומגלין לו רזי תורה וכו'", כי יפתח לו השי"ת פתחו של אולם, בסוד הכתוב (במדבר יד, כא) "ואולם חי אני וימלא כבודי את כל הארץ", וד"ל.

 כ. ודע, דאומות העולם הנמשכין מקליפה הסובבת לפירי, על כן כל התפשטותם וכחם אינה מתגלה אלא בבחינת הלבושים והקליפות שזה ענין המאדעס שלהם, שבהתחדש בחינת לבושיהם, אז יתחדש חיותם, ומוצאים בזה עילוי שבחם, ועל כן החדשים אוהבים, וכל מגמתם לסתור הלבושים מדורות הראשונים, ולקבל צורת חדשות, כי אינם מסתכלים אלא על הקנקן.
 מה שאין כן בני ישראל, אין להם שום עסק עם הקנקן זולת מה שיש בתוכו, על כן כל התחדשות חיותם מוצאים בפנימיות, ולא בלבושים ולשונות ושמות, ועל כן אמרו ז"ל (ע"פ ויקרא רבה לב, ה ; מדרש לקח טוב וארא פ"ו) בזכות שלא שינו שמם וכו', כלומר שהיו דבוקים בפנימיות, ולא נצטרכו להחליף תמונות החצוניות. ואדרבה, הקנקן נחשב בעיניהם מתוך כמות קבלתו, ומה להם לשנות שם ולשון אם כבר מוצאים בורות חצובים ובתים אשר לא עמלו בהם, ורק למלאותם בכל טוב צ ריך. אלא האומות, שכל מלוי שבחם רק בתמונות החצוניות דהבתים והבורות, הם צריכים למ... כי אין להם שבח, והראות כח אחר.

 כא. וראוי לזכור ולהאמין ולקבוע אמונתו בלבו.
 ואם אינך מאמין באמונה שלימה אשר חכמת האמת הוא הפנימיות והשורש הכולל מאליו כל שבע חכמות שבעולם על דרך הפירי שכוללת גם כן הקליפה, ואשר כל החכמות החיצוניות אינם אלא בחינת הפשטת הכתונת מעל חכמת האמת (על דרך הכתוב (קהלת י, ג) "גם בדרך שהסכל הולך"), אשר תלמידים שלא שמשו כל צרכם הפשיטו כתונת עליון מעל החכמה (דאין חפץ לכסיל אלא בהתגלות לבו), והתפארו לספר לפני אוהביהם ומיודעיהם, שמזה נתפשטו כל שבע החכמות ביד הכסילים בוזי החכמה, כמו שמובא בחז"ל ובספרים.
 ואם אינך מאמין את זה, אעיצך, כלך לך מהעיון בחכמה הזאת, כי לא יועיל לך, אלא עוד יזיק. ועל כן טרם כל, התקן עצמך באמונה שלמה בטרם שתחל ללמוד ולהבין בזה, ואז יהי' ה' עמך וחפץ ה' בידך יצליח.
 
 כב. נניח לפנינו בשהחלק הנחתך מגוף התולעת, כנודע שהחלק יש לו חיים והרגש עצמותו כמו הכל, ונניח לפי זה שגם חלק הנחתך מגוף אדם יהיה לו גם כן חיים והרגש עצמותו, כמו כל האדם. אז נשפוט אשר זה החלק מרגיש מהות עצמותי נבדל מן כל, ויש לו אני פרטי לפי עצמו שאינו רוצה להכלל עם הכל, כי כמו ביטול עצמותו יחשב לו. אמנם ודאי אין לו שום ערך של חשיבות לעומת הכל, באשר שהכל הוא בעל מח ולב ובטן ואכילה ושתיה וחכם ובעל קנינים, מה שאין כן חלק הנחתך אין לו חכמה אין לו קנינים ואין לו חיים, זולת זמן קצר כמו ששה שעות או יום דמיון התולעת הנ"ל.
 ולא עוד, אלא אם אפשר אפילו לגלות כל המחסור הנוהג בחלק באשר הוא לפי עצמו, וכל השלימות שיהיה לו אם נחברהו אל הכל, מכל מקום ישאל לנו, אבל מה יהיה מהרגש עצמותי אם ישאר אז כמו עכשיו. ואם נגלה לו האמת שיקנה אז צורה כללית ויהי' נכלל בהכל, והרגשתו יהיה הרגשה כללית ולא חלקית הפעוטה והנמבזה, מכל מקום לא ירצה, כי יאמר אם כן בטל מהות עצמי ויתחזק צורת הכל, ומה יתן לי צורת הכל אם יבלעני אל תוכו, אם כן נוח לי לחיות זמן הקצר, אבל אני אחיה ולא חבירי, ואיני רוצה ליתן לחבירי זמן חיותו הקצר, והגם שאעשרהו מחמת זה לנצח נצחים.
אור הסולם: מרכז מורשת בעל הסולם
הועלה לאתר ע"י צוות עמותת "אור הסולם"
הספר פי חכם הוא החיבור הראשון של רבינו בחכמת הקבלה, אותו החל לכתוב כבר בשנת תרפ"ב, וייעודו הוא "ביאור מספיק לחכמת הקבלה, מסיר כל מעקשים מעל דרך עץ החיים".  ההקדמה עוסקת בביאור מאמר חז"ל אורייתא קוב"ה וישראל חד הוא, והסיבות שהביאוהו לפרסם ביאורים בחכמה.