דף הבית >> כלים לימודיים >> ספריית אור הסולם >> ספריית בעל הסולם >> אגרות >> אודות אגרות הסולם בהרחבה
יקרות המה מאד אגרות-קודש אלו, שהן המקור היחיד בו מבאר רבינו בכתובים את הביצוע הממשי של דרכו בעבודת ה' באופן פרטני לתלמידיו הצועדים בעקבותיו את הדרך ילכו בה, ודברים אלו – כמו כל תורתו של רבינו – יפים המה לשעה ולדורות. הם שופעים חיוניות – חיזוק ועידוד – לחפצים לעבוד את ה', גם כעבור קרוב למאה שנים מאז שנכתבו.
 
המכתבים לרבי משה מרדכי שולץ
החלק הראשון של האגרות הינו ברובו מכתבים ששלח לפולין, לרעו הגדול, רבי משה מרדכי שולץ זצ"ל. רבי משה מרדכי היה בעל דרגה והשגה גבוהה. ביטויי הלשון שרבינו מתבטא כלפיו – מדהימים וללא אח ורע, די לנו בעדות של רבינו שכתב לו אודות אחד ממכתביו שב' יממות לילה ויום, לא עסק בשום דבר מאשר להבין את מכתבו.
כיוון שכך, גם המכתבים שנכתבו אליו קשים מאוד להבנה, מפאת עומק המושג וקוצר המשיג. גם השפה והניסוח שהם נדברים ביניהם שונה מהרגיל בכתביו ומכתביו האחרים של רבינו, ובייחוד שחלק מהנכתב מסתמך על עניינים שהם נדברו ביניהם עוד בפולין. מכל מקום, חשיבות רבה ישנה גם במכתבים אלו, הן מהחלק שעומד על קצה ההבנה, והן מכך, שבהיות ר' משה מרדכי אח ורע קרוב ביותר לרבינו זי"ע, הוא שטח בפניו פעמים רבות מצפונות ליבו, שלא כהרגלו.
לצערנו, יש עימנו רק חלק קטן מהאגרות ששיגר אליו רבינו, רק מהשנים תרפ"ב-ג ועוד אגרת אחת משנת תרצ"ב (במהדורה הנוכחית נוספו גם רשימות שרבינו השאיר אצלו כהעתק ממכתבים ששלח אליו משנים מאוחרות יותר). לעומת זאת, מהאגרות ששלח ר' משה מרדכי ואשר נשמרו בידינו ישנו רצף של עשרות אגרות לאורך שנים רבות, וזאת לצד מחברות חידושי תורה עמוקים שלו שרבינו שמר אצלו. כתבים אלו צריכים עריכה מיוחדת ועוד חזון למועד להוצאתם לאור עולם. קטעים קטנים ממכתביו שולבו בספר שלפנינו בהערות שוליים.
ר' משה מרדכי היה מחשובי חסידי גור בוורשא, ושימש בטרם קרבתו לרבינו כראש-קבוצה של ארבעים אברכים. הוא התפרנס בדוחק מעבודת כפיים, ואת שאר יומו הקדיש לתורה במסירות נפש. לילות שלמים היה עומד ולומד בקול נעימה על יד העמוד בבית מדרש צדדי שבשולי הרבעים היהודיים של וורשא.
ממכתביו לרבינו עולה כי הוא היה חלש מאד בגופו, כך למשל, הוא נשא על גופו את אותות החורף הפולני הקפוא משנה לשנה. גם רחיים של משפחה ברוכת ילדים תלויים היו צווארו, אך אלו לא מנעוהו מעבודת ה' בכל כוחו. כשעלה רבינו לארץ ישראל הוא השתוקק לעלות אחריו. נעשו בזה מאמצים רבים לאורך כמה שנים, אך תמיד לא הסתייע הדבר מסיבות שונות.
לרבינו הוא כתב כי הוא נותר לו החבר היחיד בכל העולם, וביותר מכך אין לו צורך כלל. אולם במכתב משנת תרפ"ח הוא כבר מספר על קבוצת תלמידים עובדי ה' שנקבצה בצילו, וכלשונו: "המה מעט מזעיר החפצים ליטע בלבם יראת שמים, ויטו אוזנם לשמוע דבר אמת ואדוקים בי, המה כמו אפרוחים נחשבים וצריכים לאמם".
ר' משה מרדכי נעקד על קידוש ה' עם כל משפחתו בשואת יהודי אירופה, ה' יקום דמו!
  
המכתבים מחוץ לארץ
שתי נסיעות נסע רבינו לחו"ל אחר עלייתו לארץ. האחת, בשנת תרפ"ה – לפולין, והשניה, משלהי תרפ"ו עד חורף תרפ"ח – ללונדון. סיבות הנסיעה השניה אינן ברורות דיין, מתוך המכתבים ניתן לדלות פרטים מסוימים, כמו חפצו לעיין בכתבי קודש הגנוזים בספריית 'אוקספורד' המפורסמת. ידוע גם כן כי היה אמור לקבל שם כסף להשלמת בנין בית מדרשו שבשכונת 'גבעת שאול' מבן משפחה של תורמי תחילת הבניה. ומשמע גם סיבות אחרות.
לתלמידיו הורה לשגר לו מכתב מידי שבוע בשבוע ובו פירוט מצבם ברוחניות ובגשמיות וראה בזה תועלת רוחנית גדולה שאין לשערה. מנגד החזיר להם רבינו מכתבי הדרכה מפורטים שנשארו בידינו כנכס יקר לדורות.
מכתבים אלו חשיבותם רבה. הם נכתבו לרוב בשפה מובנת, ניתן להבחין בהם בקשר העמוק שבינו לבין תלמידיו, דאגתו והשגחתו עליהם, הדרכותיו בעבודת ה' ובדרך הנהגתו. המכתבים מאופיינים גם בבקשה חוזרת ונשנית על התחזקות באחדות ובאהבת חברים. ישנם כמה מכתבים בהם כתב רבינו זי"ע דברי תורה עמוקים במיוחד, ורצונו היה שכל אחד ישלח לו את הבנתו בהם, כדי שעל ידי זה יוכל לעמוד על רמתו הרוחנית בה מחזיק.
בלונדון, החל רבינו בכתיבת פירושו "פנים מאירות ומסבירות" על ה"עץ חיים". ההדפסה ושאר סעיפיה כמו הסכמות וכדומה, נעשתה בארץ ישראל. משום כך בהרבה מאוד מהמכתבים שנכתבו בלונדון ניתן למצא התייחסות לענין זה, החל מהשלבים בהם גמלה בליבו של רבינו ההחלטה להוצאת הספר, עד מימושה בפועל.
אגב, רגליים לדבר כי שהותו הממושכת בלונדון נבעה מכתיבת פירושיו. היתה לו שם בקעה של שקט ושלוה להתגדר בה בפרישות וללא טרדות, כאשר מתי מעט מיהודי לונדון שהכירוהו שמשוהו בחרדת קודש ודאגו לצרכיו הגשמיים המועטים. גם רב מקומי, הרב יוסף שאשאפטיק, קיבל על עצמו לדאוג להוצאות ההדפסה של הספרים, ומשום כך לא חזר רבינו לארץ ישראל טרם סיים את כתיבת החלק הראשון של ספריו "פנים מאירות ומסבירות" ועריכתו (חלק זה היה אמור להיות הראשון מתוך שמונה, אולם בפועל יצאו לאחריו רק עוד שלושה חלקים, ואת השאר לא הדפיס רבינו מסיבות שכתב בהקדמה לתלמוד עשר הספירות).
 
המעיין באגרותיו של רבינו לתלמידיו, יוכל להבחין כמעט בכולם, בתביעה בלתי מתפשרת להתקדמות ולעלייה, חוסר הסתפקות בקיים ושאיפה להתרוממות יתר. כחוט השני עוברת בין האגרות הביקורת הצולפת בתלמידים ואי שביעות רצון ממצבם הרוחני.
עלול המעיין, ובעיקר המעלעל ברפרוף, לקבל חלילה רושם מוטעה על חבורת התלמידים שהקיפה את רבינו הקדוש זי"ע, ולפיכך יש צורך להרחיב מעט בנושא זה את היריעה:
רבינו בעל הסולם התבטא פעם: ישנם אדמורי"ם רבים 'המחזיקים' אצלם אלפי חסידים בשביל שיוכלו לברור מהם כמה מובחרים הראויים לעשותם כלי לרוחניות, אולם לי יש את אותם כמה בודדים כמו שהם ואין לי צורך בכל אלו שמסביב.
תלמידים שרבינו ביקר אותם – אלו תלמידים שרבינו ראה בהם כלי מחזיק ברכה לעבודת ה', כאלו שיש בהם רצון עז להתקדמות. לאנשים אחרים הוא כלל לא התייחס.
התוכחה הנוקבת נובעת מתביעה בלתי מתפשרת לעבודת ה', על נקיות הרצון והמחשבה ושיעבוד כוחות הלב והנפש בלתי לה' לבדו.
הוא העריך הרבה את סגל תלמידיו המובחרים, הוא התבטא על כמה מהם שלא בפניהם כבעלי דרגות רוחניות גבוהות. למשל, רבי דוד מינצברג שזכה בכמה מהאגרות לניקור גידים, הרי שרבינו התבטא אודותיו כי רצוי ללכת לשמוע דברי חולין שלו מלשמוע דברי-תורה של אחרים, וכשהורה לפלוני להשתתף בשיעוריו שמסר ב"חובת הלבבות", אמר לו: אין מגיד שיעור כמותו בכל ארץ ישראל.
אמור מעתה: כל ביקורת הנאמרת לתלמיד – סימן שבח הוא לו. אם רבינו טרח להקדיש לו מחשבה ויגיעה, אות היא כי אדם גדול הוא. כל תלמיד היה לו "כאבר מאבריו" (אגרת סג) עד שהתבטא (אגרת נח) כי "אם אתם שונאים למי שהוא מבני החבורה, סימן מובהק הוא שגם עמי אינכם באהבה גמורה".
ונסתפק עוד במה ששחה הרבנית ע"ה אשת בעל-הסולם: פעם נכנסתי לבעלי הקדוש בתלונה, הא כיצד הוא שכל אדמור"י העולם חיים ברחבות יתירה, ואילו אצלנו הפרוטה אינה מצויה והעוני גדול?
השיב לה רבינו: כל האדמורי"ם, תלמידיהם באים אליהם בבקשה לישועה בפרנסה בהרחבה והצלחות בחיי הגשם, האדמו"ר מתפלל עליהם, וכיוון שקבעו חכמים שכל המתפלל על חברו הוא נענה תחילה, זוכים המה בזה לראשונה.
אולם מה אעשה, וחסידיי שלי אינם באים אלי בבקשה אלא ליראת-שמים, על זה אני מתפלל עליהם ואכן נענה משמים בהרווחה יתירה...
הנמענים
ואלו הם רשימת האישים אליהם מופנים המכתבים וייחוסם לרבינו:
  •       רבי אברהם אהרנוביץ, תלמיד.
  •       רבי אברהם אשכנזי, תלמיד.
  •       רבי ברוך שלום הלוי אשלג, בן ותלמיד.
  •       רבי דוד מינצברג, תלמיד.
  •       רבי יהודה צבי ברנדוויין, תלמיד.
  •       רבי יהושע הלוי הורביץ, תלמיד.
  •       רבי יחזקאל יוסף הלוי אשלג, נכד.
  •       רבי יעקב מרדכי ברנדוויין, תלמיד.
  •       רבי יצחק אלפייה.
  •       רבי לוי יצחק קרקובסקי, תלמיד.
  •       רבי מנחם אדלשטיין, תלמיד.
  •       רבי מרדכי שלום יוסף פרידמן, אדמו"ר מסדיגורא.
  •       רבי משה ברוך למברגר, תלמיד.
  •       רבי משה יאיר ויינשטוק, תלמיד.
  •        רבי שלמה בנימין הלוי אשלג, בן ותלמיד.
  •       רבי שמואל הלוי אשלג, אח.
  •       רבי שמואל מינצברג, דומ"צ באוסטרובצה-פולין.
  •       רבי שמחה הלוי אשלג, אב.
  •       בני הישיבה דעיטור רבנים.
  •       כל התלמידים.

 מקורות:
חלק נכבד ממקורות המכתבים עליהם הסתמכנו, הם צילומים של כתב יד קדשו של רבינו זי"ע בעצמו ששרדו בידי תלמידים וחלקם נמצא בין כתביו, באשר שבחלק מהמקרים היה רושם למכתביו שני העתקים, אחד מהם שלח והשני השאיר לעצמו. כידוע, כתב ידו היה ברור ומסודר, ללא מחיקות ושגיאות וכדומה, וכמובן שכתבים אלו הם ראשונים במעלה מבחינת הסתמכותנו עליהם.
 במקרים שבהם כתב היד היה קרוע, או במכתבים שלא מצאנו מהם כתובים בכתב ידו של רבינו, הסתמכנו על העתקים שרשמו לפניהם תלמידים. בייחוד יצוינו כתביהם של רבי יהודה צבי ברנדוויין, רבי משה ברוך למברגר, ורבי דוד מינצברג, שהשתדלו להעתיק במדויק את המכתבים.
מקור ההעתקים: בהעדר מכונות צילום, כאשר נשלחו המכתבים לתלמידים, היו חלקם מעתיקים אותם להם ללימוד ולמשמרת. גם מכתבים שנרשמו לתלמידים פרטיים היה רבינו מצווה להם להראותם לשאר החברים, והם היו מעתיקים זאת לעצמם.
במקרים בודדים, נאלצנו להסתמך על העתקי העתקים, שנעשו בדור מאוחר יותר, בעיקר על ידי הרב אברהם ברנדוויין.
 
שלבי העריכה:
א. הגהה מדוייקת ע"פ כתבי יד. הגם שכתב ידו הינו ברור ומסודר וכמעט ללא מחיקות, הרי שלעיתים היתה זו מעבודות קשות שבמקדש, באשר השנים עשו את שלהן, והכתב נטשטש או הדף נקרע, עד שהיה צורך במאמץ רב לזהות את הכתוב.
נשמרנו שלא לשנות מלשונו של רבינו זי"ע, שכל מילותיו שקולות בפלס ולשונו צחה. במקומות שבהם היה כתב היד מטושטש או קרוע, השלמנו בסוג גופן שונה.
במכתבים שלא היה לפנינו כתב יד קדשו עצמו או כשהדף היה קרוע וחסר, הסתמכנו כאמור על העתקות המכתבים שרשמו לעצמם בחירי התלמידים.
ב. פיסוק וחלוקה לקטעים של המכתבים. במכתבים ארוכים הנוגעים במספר נושאים חולק המכתב על ידי כוכביות. כמו"כ פתחנו את מרבית ראשי התבות. כאשר לא היינו בטוחים בפיענוח, צוין זה בהערות שבשולי העמוד.
ג. סידור ע"פ זמני הכתיבה. כיון שאגרות רבות הן חטיבה אחת שאגרת אחת משלימה לקודמתה, סודרו האגרות לפי זמני כתיבתן, ופעמים היה צריך חקירות ובדיקות מרובות כדי לעמוד על זמנן המדויק. בדרך כלל לא הבאנו את ההוכחות שהיו לנו.
כפתור חזור

אודות אגרות הסולם בהרחבה